> To the English edition
 
אומץ לסרב > מהעתונות > כשהצבא רוצה לסרב פקודה- יוסי גורביץ
כשהצבא רוצה לסרב פקודה- יוסי גורביץ 04/04/2004
 
 

כשאנשי שמאל ישראליים מוחים על כך ומסרבים לשרת בשטחים, אומרים להם בארשת רצינית ש"הצבא אינו בוחר את משימותיו". יכול להיות, אבל הוא בהחלט בוחר איך לבצע אותן – או איך להמנע מלבצען. בפעם הבאה שמישהו יאמר לכם – ברצון טוב ובאמונה שגויה – ש"אין פוליטיקה בצבא", צחקו לו בפרצוף: בישראל, הצבא הוא בהחלט צד בפוליטיקה.

אין דין מתנחל כדין שמאלן. הצבא החזק ביותר במזרח התיכון ניסה השבוע, במשך שלושה ימים רצופים, לפנות כמה מאות בני נוער ממאחז קטן. הוא נכשל. המראות היו פאתטיים במיוחד: כשהצבא הרס, המתנחלים שבו ובנו. הוא הרחיק את הפנאטים, והם חזרו אחרי עשר דקות. משקיפים מודאגים יכולים היו לחשוב, בטעות, שהמערכת הצבאית הישראלית קורסת.

 

הם יכולים להסיר דאגה מליבם: הצבא לא נכשל, הוא פשוט סירב פקודה, ובגדול.

 

כשהצבא רוצה, הוא יודע לפזר הפגנות. הוא סוגר את הדרכים, מכריז על השטח כשטח צבאי סגור, מונע כניסת עיתונאים, יורה גז מדמיע וקצת כדורי גומי, שולף אלות – ותוך שעה עד שעתיים אין הפגנה. זה קורה יום-יום בסמוך לגדר ההפרדה: כותרת קטנה מכריזה על כמה עשרות פצועים (ולפעמים, כותרת גדולה יותר מכריזה על פצוע יהודי), וזהו.

 

אבל הצבא לא רוצה להסיר התנחלויות. לירות על ערבים וכמה שמאלנים בוגדים שמפגינים נגד הגדר? בכיף. להסיר ברצינות התנחלויות? עד כאן. הרמטכ"ל, אחרי הכל, כבר אמר שפינוי התנחלויות הוא פרס לאויב ו"רוח גבית" לטרור. זו, כמובן, לא היתה הצהרה פוליטית: זו היתה הערכה מקצועית, והרמטכ"ל לא ננזף או הודח בגללה. רוח המפקד מחלחלת למטה, והצבא יודע מה עליו לעשות. הצבא לא מסרב פקודה, כמובן: זה אסור, זו שבירת כללים. אבל כל חייל יודע כיצד לבצע פקודה כל כך גרוע, ששוב לא יתנו לו פקודה דומה.

 

זוכרים את חוות גלעד, לפני שנה וחצי? כששר הבטחון פואד בן אליעזר היה צריך הישג דחוף לקראת הפריימריס במפלגת העבודה, ושלח את הצבא לפנות מאחז? גם אז חזרה על עצמה אותה התמונה: הצבא זז לאט, לא חסם דרכים, והסיפור הפך לפארסה – במיוחד כשהוחלט להשתמש דווקא בחיילי הסדר לבצע פינוי התנחלות, ועוד בשבת. מעניין מי הגאון שחשב על זה.

 

בחזון דוד, השבוע, היה מקרה דומה: החיילים פירקו בית כנסת ולקחו את ספר התורה שבתוכו. למחרת, הורה המח"ט להחזיר את ספר התורה למתנחלים, שמיד לקחו אותו וארגנו טקס הכנסת ספר תורה – הטקס הראשוני בהקמת ישוב יהודי. המח"ט אמר אחר כך שהוא לא הרשה להכניס את ספר התורה למאחז. עכשיו נשאר לנו להחליט אם הוא אוויל שלא מסוגל לחשב מהלך אחד קדימה, או שהוא סתם קרץ.

 

הצבא שיתף פעולה עם ההתנחלויות מרגע הקמתן. כשאמר לבג"ץ שהן הכרח בטחוני, הוא סיפק את התירוץ המשפטי לקיומן. הוא דאג לכל מחסורן ואיבטח גם את הבלתי חוקיות שביניהן.

 

כשאנשי שמאל ישראליים מוחים על כך ומסרבים לשרת בשטחים, אומרים להם בארשת רצינית ש"הצבא אינו בוחר את משימותיו". יכול להיות, אבל הוא בהחלט בוחר איך לבצע אותן – או איך להמנע מלבצען. בפעם הבאה שמישהו יאמר לכם – ברצון טוב ובאמונה שגויה – ש"אין פוליטיקה בצבא", צחקו לו בפרצוף: בישראל, הצבא הוא בהחלט צד בפוליטיקה.

אל תקשיבו לי. תקשיבו לשטייניץ

לפני שלשה שבועות כתבתי כאן שהצבא תמיד טעה בהערכותיו. קוראים רבים נזפו בי. השבוע החליטה ועדת חקירה של הכנסת לפרק בפועל את אמ"ן, וכתבה ש"יש חשש שאגף המודיעין יתגלה, שוב, כמשענת קנה רצוץ". "שוב", הם כתבו.

 

קישור למאמר: http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=114839&sid=16


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003