> To the English edition
 
אומץ לסרב > מהעתונות > עזוב את המאחזים, טפל ברובים
עזוב את המאחזים, טפל ברובים 31/05/2006
 
 

גם כאשר אחת לכמה חודשים מפונה מאחז סימלי, נעשה הדבר יותר בשביל לאחז את עיני הציבור. הודעה מסודרת נשלחת לעבריינים התורנים, ניתנת להם שהות לאסוף את חבריהם ולהתבצר במאחז תוך הקמת מכשולים, ולבסוף, כפי שראינו בעמונה, הם גם זוכים להרביץ לשוטרים שגופם הותר לאלימות המתנחלים.

השבוע הדהדה מעל דפי העיתונות הצהרתו מלאת הנחישות של שר הביטחון עמיר פרץ, בדבר פינוי מאחזים. עיתון אחד דיווח על 12, אחר דיווח על 24 ובשלישי הוזכר "שר בכיר" שטוען שעשרות מאחזים יפונו. דומה שאפילו הפתאים שבנינו כבר מתקשים להאמין להצהרות. חיפוש בגוגל של צמד המלים "פינוי מאחזים" מעלה יותר מ-25 אלף תוצאות. כמעט כל פוליטיקאי שנשא בתפקיד בעל נגיעה לנושא הבטיח בצורה זו או אחרת שיפונו. למרבה הצער, בשטח אין כל עדות לפעילות האינטרנטית הענפה בעניין המאחזים. נהפוך הוא, מספר המאחזים העומדים על תילם כיום הוא 102, לעומת כ-50 בשנת 2001.

 

הפיתרון לתעלומת המאחזים הוא פשוט: כשמנהיגינו אומרים שיפנו - הם בעצם מתכוונים שיבנו. המסקנה הזאת נגזרת בקלות ממבט חטוף על מפת התשתיות אשר על גבה נבנו המאחזים. מדובר במאות קילומטרים של כביש סלול, קווי חשמל ומים, המסופקים על-ידי מדינת ישראל עצמה. אילו רצתה המדינה לשים קץ לתופעה, כל שהיה עליה לעשות הוא לסגור את השיבר. פריסתם של המאחזים כל-כך רחבה, עד שיידרש צי קטן של מיכליות מים רק בשביל להשקות את יושביהם, בעלות של עשרות אלפי שקלים ביום. אילו סגרו את הברז ומניחים את תושבי המאחזים לנפשם, חלקם היו קורסים ומתפנים עצמאית תוך מספר שבועות.

 

האבסורד שבהצגות פינוי המאחזים נחשף בספטמבר 2004, כשחברי תנועות "אומץ לסרב" ו"שלום עכשיו" פינו מאחז לא חוקי מבלי לשפוך ולו טיפת דם אחת, ואף הצליחו להניח את אחד המגורונים הריקים מול משרד הביטחון בתל-אביב. במבצע השתתפו לא יותר מעשרה אזרחים, שלא היו חמושים בדבר מלבד שתי משאיות והרבה מוטיבציה. מסתבר שאין שום בעיה אמיתית לפנות מאחזים, צריך רק לרצות.

 

כאמור, אין במשרד הביטחון כל כוונה שכזו. גם כאשר אחת לכמה חודשים מפונה מאחז סימלי, נעשה הדבר יותר בשביל לאחז את עיני הציבור. הודעה מסודרת נשלחת לעבריינים התורנים, ניתנת להם שהות לאסוף את חבריהם ולהתבצר במאחז תוך הקמת מכשולים, ולבסוף, כפי שראינו בעמונה, הם גם זוכים להרביץ לשוטרים שגופם הותר לאלימות המתנחלים.

 

המאחזים הפכו למטבע פוליטי זול למדי, שהפוליטיקאים זורקים לציבור כשאין להם דבר אחר להציע במקרה הטוב - או כשהם רוצים לסמא את עיניו במקרה הרע. פואד, פרס, שרון, מופז, אולמרט ועכשיו גם פרץ, כולם הבטיחו לפנות. בשעה שהתקשורת והציבור עסקו בהצהרותיהם הריקות מתוכן, יושבו בשטחים יותר מ-30 אלף מתנחלים חדשים בתוך שש שנים, והבניה האמיתית בהתנחלויות הגדולות יותר ממשיכה בקצב רצחני.

 

החדשות הטובות הן שאם בעבר היוו המאחזים איום של ממש, שכן כל מאחז הפך בערוב ימיו להתנחלות גדולה בהרבה, היום, כשישראל

 

 במגמת "התכנסות" - הם מאיימים בעיקר על המתנחלים: במקום לרכז את מאמציהם בהצלת גושי ההתיישבות הגדולים, התפצלו המתנחלים למאות מוקדים. ברור לחלוטין שביום הפינוי הגדול יינטשו מרבית הנקודות המבודדות, ולכן אין הן מהוות סכנה להסדר עתידי זה או אחר, ואפילו לא לנסיגה חד-צדדית.

 

טוב היה עושה שר הביטחון אם במקום לעסוק במאחזי הסרק, היה מתחיל לאסוף את כלי הנשק מכל המתנחלים, תושבי המאחזים וההתנחלויות כאחד, לקראת יום חזרתם למדינת ישראל. המגורונים הריקים שבגבעת אסף אינם מהווים איום על ביטחון ישראל; הרובים שבידי פורעי החוק מגבעות השומרון מסוכנים הרבה יותר.

 

אריק דיאמנט, מראשי תנועת "אומץ לסרב"

 

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003