> To the English edition
 
אומץ לסרב > חדשות > הדיון בפקודה בלתי חוקית בעליל לא התעדכן מאז הטבח בכפר קאסם - המלחמות דווקא כן
הדיון בפקודה בלתי חוקית בעליל לא התעדכן מאז הטבח בכפר קאסם - המלחמות דווקא כן 11/04/2011
 
 

הדיון בפקודה בלתי חוקית בעליל לא התעדכן מאז הטבח בכפר קאסם

המלחמות דווקא כן

מאת דוד זונשיין


"מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!" לא אי-חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי-חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי-חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי-חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי-החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו".

השופט בנימין הלוי,

מתוך פסק הדין שנתן במשפטם של מבצעי טבח כפר קאסם, 1958

משיחות שערכתי עם מפקדים בצבא, בהם בכירים, עולה כי ההתייחסות לסוגיות מוסריות בפעילות המבצעית קשורה קשר הדוק לפסיקת כפר קאסם בדבר הפקודה הבלתי-חוקית בעליל. פקודה זו, שדורות של מפקדים חונכו עליה, דורות של חיילים שיננו אותה ושהציות לה הוא עבירה פלילית, מהווה עד היום בסיס לדיון בנושא.

היא עדיין הבסיס לדיון, על אף שנחקקה בעקבות הטבח בכפר קאסם ביומו הראשון של מבצע קדש ב-56'; על אף שמאז שנחקקה לא נשפטו עליה חיילים; ועל אף שקשה עד בלתי אפשרי לייחס לפקודה שניתנה בשטח, בזמן אמת, אי-חוקיות בעליל. זאת, בשל פסיקתו של השופט במשפט כפר קאסם, בנימין הלוי, שעל אף תעוזתה היא קשה ליישום משפטי, ובשל העובדה שלתובע בשטחי הגדה המערבית, הצבא, אין אינטרס לתבוע.

כחלוף 55 שנים מהטבח הפכה ההתייחסות לפקודה כבסיס לדיון ערכי לאנכרוניסטית, וזאת ממספר טעמים.

הטעם הראשון. אין דין כפר קאסם, שבו ירו חיילי משמר הגבול ב-43 תושבי הכפר ממרחק קצר, מרחק שבו רואה היורה את הירוי בעין בלתי מזוינת, כדין עופרת יצוקה שבה הטילו מטוסים פצצות מהאוויר ממרחק קילומטרים רבים, וגרמו למאות אבידות ללא קשר עין עם הירויים.

ההתפתחות הטכנולוגית של למעלה מ-50 השנים שחלפו מאז כפר קאסם שינתה כליל את שדה הקרב. קל לאין ערוך להטיל פצצה מגובה רב, לעתים קרובות כשכלי הטיס אינו נמצא מעל השטח שאותו הוא מפציץ, מאשר לירות באדם, פנים מול פנים, גם אם שוכנע היורה שלירי יש הצדקה. הטכנולוגיה משפרת פלאים את עוצמתו של היורה, מקטינה את יכולתו לראות את עיני קורבנו ומשבשת את סיכוייו להכיר בכך שהירי אסור. או בניסוחו של השופט הלוי, להגיע למצב שבו העין "נדקרת" והלב "מתקומם".

הטעם השני. גם אם זווית הראייה של החייל הבודד בשדה הקרב צרה, רב הידע שלו לגבי המערכה כולה על זה שהיה בידי חיילי מבצע קדש. זאת בשל ריבוי של אמצעי תקשורת שמאפשרים לו להיחשף לתמונת מצב כוללת עוד טרם כניסתו לשדה הקרב; טלוויזיה שצפה בה, חדשות מהרדיו או עדכונים שקיבל בטלפון הנייד מחבר בזירה אחרת. חיילי צה"ל בסיני לא ידעו דבר וחצי דבר על שהתרחש בכפר קאסם עד ששבו מהקרב, אך חיילי הרגלים בעופרת יצוקה הכירו היטב את ההפצצות מהאוויר לתוך העיר עזה שקדמו לכניסתם אליה.

החייל, שאחריות פלילית חלה עליו לבל יבצע משימה שאינה חוקית בעליל, עשוי בקלות לסייע לביצוע עבירה כזו בזירה הסמוכה, גם אם הוא עצמו עמד במבחן המוסרי. לכן, האחריות אינה מתמצה עוד ביכולת שלא לחרוג באופן אישי. המידע קיים ועל החייל מוטלת האחריות להכיר אותו, ומכאן שהאחריות עליו אף גדולה מזו שהטיל השופט הלוי בפסק דינו.

הטעם השלישי. אף שהיתה האוכלוסייה הערבית בימי מבצע קדש נתונה תחת שלטון צבאי, היו נרצחי כפר קאסם אזרחים ישראלים. זאת בניגוד להרוגי פעולות צה"ל בשטחים בשנים שחלפו מאז, שהם תמיד לא-אזרחים. מאליו, נגישותם של קורבנות הפעולות או בני משפחותיהם לבתי המשפט כמעט שאינה קיימת, וכך גם יכולתם להשתתף במשחק הפוליטי. גם אם קיימת מחלוקת פוליטית בדבר עתיד השטחים, הרי שברי לכל אדם שאין דין לחימה בשטח מדינת ישראל כדין לחימה מחוץ לגבולותיה הבינלאומיים, ואין דין לחימה באזרחי המדינה לדין לחימה באוכלוסייה כבושה.

הטעם הרביעי. למעלה ממיליון חיילים שירתו בשטחים מאז כיבושם. האירועים שהם שותפים להם שונים בתכלית מאירוע הטבח בכפר. בשונה מהטבח בכפר קאסם, שזיעזע רבים בוויזואליות שלו, רבים מההרוגים בשטחי איו"ש ועזה נפגעים במה שמכונה בצה"ל "אירועי שגרה". הם מתים במעצרים, בחקירות, בשעה שהם מעוכבים בדרך לבית החולים או כשהם מחכים לביורוקרטיה שתאשר ניתוח דחוף. הם מתים כבודדים ומותם לרוב קל לעיכול (קל עבורנו, כמובן).

המוות הזה, שפעמים רבות הוא תוצר לוואי של שליטה קפדנית באוכלוסייה אזרחית שמטבעה האנושי מתנגדת להיות נשלטת, אינו נתפס כזוועה ומאליו לא ככזה שיש לסרב להשתתף בו. אמנם אירוע כפר קאסם כבר לא מתרחש כלשונו, אך דווקא בשל כך הפך להיות הפרגוד שמאחוריו מוסתרים מעשים לא-חוקיים רבים מספור - בבחינת: "אם זה לא נראה כמו הטבח בכפר קאסם זה לא בלתי חוקי, או לפחות לא בלתי חוקי בעליל".

הטעם החמישי. לשיח סביב הפקודה הבלתי-חוקית בעליל נוספו בשנים האחרונות שני עקרונות מקלים. הראשון הוא ההתמודדות בסביבת טרור, המכונה בצה"ל לחימה בעצימות נמוכה בסביבה אזרחית, והשני הוא ההגנה על חיי החיילים. גם אם אלו רק שניים מהעקרונות המופיעים במסמכי העקרונות שפירסם צה"ל בשנים האחרונות - הקוד האתי ורוח צה"ל - אלו שני העקרונות המשפיעים שבהם.

העיקרון הראשון, הלחימה בסביבת טרור, לא היה קיים כשנפסקה הלכת כפר קאסם. רוב הישראלים מזהים כל פעולת התנגדות פלסטינית לכיבוש הישראלי כטרור, בעוד שכל פעולה לוחמתית הנעשית לצורך שימור הכיבוש נתפסת כהגנה.

תחת הכרה בכך שהסביבה המבצעית שמייצרת המערכת הפוליטית לצבא מחייבת לחימה באוכלוסייה אזרחית והחמרת כללי הפתיחה באש בהתאם, הקלו העקרונות החדשים את האצבע על ההדק. מאליו מספר ההרוגים ההולך וגדל.

והעיקרון השני, ההגנה על חיי החיילים, שמחירה בחיי פלסטינים גבוה ככל שהרלוונטיות המבצעית שלה נמוכה - הרי כל בוגר קורס פיקודי יודע שעל מנת לנצח קרב במהירות וביעילות נדרשים לעתים חיילים לסכן את חייהם. זאת ועוד, סיכון חיים מחושב יוביל פעמים רבות לאבידות מעטות יותר. מתי אין הדבר כך? כשהקרב מנוהל נגד אויב ללא צבא. כשהצבא החזק מסיים את קרבותיו עם קרוב לאפס אבידות, ואילו האויב עם מאות רבות של אבידות, הופך העיקרון הזה בהכרח לבסיס לאין-ספור פקודות בלתי חוקיות בעליל.

פסיקת השופט הלוי בפרשת כפר קאסם היתה פסיקה אקסטריטוריאלית. אין לה פסיקות אחיות בחוק הצבאי או האזרחי. זוהי פסיקה ייחודית משום שצבא מושתת על ציות, והעונש המושת על חייל שאינו מציית לפקודה הוא כלי אחרון בכינון הציות. קודמים לו בשרשרת כלים חברתיים שמובילים את הפרט לציות לעקרונות ולחוקים שהחברה מכוננת.

לחייל היהודי, כך קבע השופט הלוי, והקדים בארבע שנים את היותו הוא עצמו ראש הרכב השופטים במשפט אייכמן, לא יסייע הטיעון "ביצעתי פקודה". עליו לדעת מה נגזר עליו לא לבצע. ובניגוד למלעיזים החותרים תחת ההשוואה לשואה ומכשירים בפועל כל פעולה כי זו לעולם לא תהיה "כמו בשואה", פסק הלוי שאת הרע צריך לעצור לפני שהוא מתפשט. לפני שהוא נהיה "דומה".

הדיון בפקודה הבלתי-חוקית בעליל, כפי שהוא מתנהל למעלה משנות דור, הפך חסר ופגום. גם רוח צה"ל והקוד האתי שתוקנו מאז אינם מתקנים את המצב, ואינם מחייבים משפטית. ומאחר שלא הובאו חיילים לדין על ביצוע הפקודה מאז כפר קאסם, לא נמצאו השופטים שיוסיפו פסיקות והלכות על פסיקתו של הלוי.

תחת חתירה להתארגנות ישראלית מוסרית, חוקית ופורצת דרך משפטית הפכה ההתארגנות, בסיוע פרשנות מקלה ומסתירה של פסיקת ה"בלתי חוקי בעליל", להתארגנות שמכשירה כל שרץ ומסמנת לחיילים את גבולות המותר שהם, מהטעמים שהובאו לעיל, רחבים עד מאוד.


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003