> To the English edition
 
אומץ לסרב > מהעתונות > הקשיבו לטייסים - דויד גרוסמן
הקשיבו לטייסים - דויד גרוסמן 12/10/2003
 
 

צה"ל תמיד התהדר בכך שבחיל האוויר שלו לא המטוס הוא העיקר אלא הטייס, האדם שבתוך המכונה. כל חייל בצה"ל חונך על העיקרון (האוקסימורוני) של "טוהר הנשק", וכל ישראלי גדל על האמונה שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. איך יכולה צמרת צה"ל כיום להתכחש לכך שיש בני אדם שם, בתוך המטוסים והמסוקים? מה הסיבה לאטימות ההרמטית של רוב הציבור, שאינו מוכן להקשיב אפילו לרגע למצוקתם של האנשים שמהם הוא דורש לא רק להילחם באויב, אלא גם לשאת על מצפונם, למשך כל חייהם, את ההרג המיותר של חפים מפשע?

כיום, לאחר שדעכה מעט הסערה סביב עצומת הטייסים, אולי הגיע הזמן להקשיב בתשומת לב למהות הדברים שהם ביקשו לומר. שהרי גם אם "קול המון" ישתיק לבסוף את הטייסים ואף אם חלקם יחזרו בהם, עדיין יש תוקף וחשיבות לדברים שהביעו. ההגינות הבסיסית אומרת גם, שממשלה ועם ששולחים את בניהם לבצע בעבורם את המלאכה הקשה ולפעמים המזוהמת של המלחמה המסוימת הזאת חייבים פעם אחת לשמוע בלי כחל ושרק את מה שאומרים האנשים שעושים בשמם את המעשים.   שורה התחתונה, המסר של הטייסים הוא, שלמרות העובדה שהפלשתינאים מסוגלים כיום לפגוע קשות בישראל ובאזרחים ישראלים, עדיין המלחמה הניטשת היא, בסופו של דבר, מלחמה בין מעצמה צבאית לאוכלוסייה אזרחית. ובמלחמה מסוג זה ישראל חייבת להטיל על עצמה מגבלות, מעשיות ומוסריות. הטייסים מזכירים לישראלים, שאף שמטרת הפעולה הצבאית היא לפגוע ברוצח בן-מוות, הרי שכאשר מדינה מורה לטייסיה להטיל פצצה בת טונה על שכונה באזור הצפוף ביותר בעולם, בידיעה ברורה שמאות אזרחים עלולים להיפגע, היא פועלת, לא מעט, בשיטות של ארגון טרור; וכשמדינה פוקדת על טייסיה לירות טילים על מכונית הנוסעת בין עוברי אורח, גם אם היא אינה רוצה לפגוע בהם במכוון, אופי המעשה, ותוצאותיו, דומים לאלה של ארגון טרור.

 

 מדינה אינה רשאית לפעול כמו ארגון טרור. כדאי לזכור זאת גם כיום, כשהדם רותח אחרי הפיגוע האכזרי בחיפה. אחת הסיבות לכך היא ההשפעה ההרסנית שיש לאופן פעולה כזה על החברה עצמה. סיבה אחרת היא, שמדינה אינה רשאית לבצע חיסולים ורציחות והוצאות להורג בלי משפט, מכיוון שאז היא מאבדת את הלגיטימיות של חלק חשוב מטענותיה כלפי ארגוני הטרור.

 

וכשמפקד חיל האוויר אומר, ש"מי שיוצא לרצוח ילדים בישראל, צריך לקחת בחשבון שבסביבתו ילדים עלולים להיהרג", עליו להבין שטיעון זה עלול לשמש חרב פיפיות, גם אם ישראל אינה פוגעת בילדים במזיד.

 

 ממשלה סרבנית, שכבר זמן רב מאוד מכשילה כל סיכוי למו"מ,

 שמפעילה כלפי הפלשתינאים אך ורק כוח, דנה את חייליה להתענות

 בדילמות מוסריות קשות מנשוא. האם היא רשאית להפנות להם עורף

 ולהיעלב ולהזדעזע כאשר האנשים האלה מתחילים, לאחר שנים, להבין

 את השימוש שנעשה בהם? האם לא הגיע הזמן לעמוד מול תוכן

 דבריהם, ולנוכח המראה שהם הציבו - באומץ ומתוך נכונות מלאה

 לשלם את המחיר - מול החברה הישראלית כולה?

 

 צה"ל תמיד התהדר בכך שבחיל האוויר שלו לא המטוס הוא העיקר אלא

 הטייס, האדם שבתוך המכונה. כל חייל בצה"ל חונך על העיקרון

 (האוקסימורוני) של "טוהר הנשק", וכל ישראלי גדל על האמונה

 שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. איך יכולה צמרת צה"ל כיום

 להתכחש לכך שיש בני אדם שם, בתוך המטוסים והמסוקים? מה הסיבה

 לאטימות ההרמטית של רוב הציבור, שאינו מוכן להקשיב אפילו לרגע

 למצוקתם של האנשים שמהם הוא דורש לא רק להילחם באויב, אלא גם

 לשאת על מצפונם, למשך כל חייהם, את ההרג המיותר של חפים

 מפשע?

 

 משהו בתגובה הסוערת וההיסטרית כמעט של הציבור מעורר את הרושם,

 שה"עליהום" על הטייסים אינו נובע אך ורק מן ההתנגדות העניינית

 לעצם מעשה הסרבנות: נדמה כי הדבר הקשה יותר, הקשה מנשוא, שעשו

 הטייסים הוא, שבהפתעה גמורה הם קרעו מעל מרבית הישראלים את

 מעטה המגן שבו הם עוטפים את עצמם כבר שנים, כדי שלא יידעו ולא

 יבינו מה באמת נעשה בשמם. זה, אולי, גם מה שמסתתר מאחורי

 ההאשמה המופרכת של בגידה המוטחת בטייסים: שהרי אם בגדו, בגדו

 אך ורק בהכחשה הגדולה והמוסכמת ובעיוורון הקולקטיווי.

 

 לרגע אחד הצליחו הטייסים ליצור את החיבור המבהיל, המחשמל, בין

 מה שישראל עושה בשטחים כבר 36 שנה לבין הפיגועים, ועל כך קשה

 כנראה לסלוח להם. כי את הכתבות של עמירה הס וגדעון לוי אפשר

 לבחור שלא לקרוא, אבל כשטייסים עבריים, בשר מבשרו של

 הקונסנסוס הישראלי והיהלום שבכתרו, מכריחים אותנו להביט, ולו

 להרף עין, אל לב המאפליה, הדחף הראשוני הוא להסתלק משם בבהלה,

 להטליא את הקרע שנפער באפוד המגן המשוכלל ששומר עלינו מפני

 הידיעה וההבנה, ומיד - כפי שחינכו אותנו בצה"ל - להסתער

 ולהשיב מלחמה, הפעם נגד הטייסים.

 

קישור למקור:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=347594&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003