> To the English edition
 
אומץ לסרב > מהעתונות > צדדים שונים לסרבנות - נסים קלדרון
צדדים שונים לסרבנות - נסים קלדרון 17/10/2003
 
 

גם מי שחולק על הטייסים, ידע מהיום בבירור: הכיבוש לא רק משחית אותנו מוסרית, הוא גם קורע את חיל האוויר שלנו, וקורע את ליבם של המסורים והמשובחים בחיילינו. וכדי לומר את זה היו מוכנים כמה מהטייסים לאבד את מקצועם ואת מרכז עולמם, ולאבד גם את החברות שעברה באש. ישראלים רבים מצדיעים היום לאומץ ליבם.

מלחמות מציבות אותנו בפני דילמות, שמוטב היה לנו שלא לעמוד בפניהן, וכל הכרעה בהן חותכת בבשר החי. כך גם סרבנות הטייסים. המעשה שלהם מסעיר, קשה. הוא גם יוצר מערבולת של רגשות ושל עמדות. אם איננו רוצים להיסחף במערבולת - אסור להתייחס אל המעשה שלהם כשלמות אחת. יש בו צדדים שונים.

צד אחד: ישראל מנהלת את המלחמה בטרור בדרך שאינה משכנעת כמה
מהמסורים בבניה. הם סבורים שהפלשתינים מנהלים מלחמה מלוכלכת, וגם ישראל. הם סבורים שאין הכרח, וגם תועלת, לנהל מלחמה מלוכלכת. הם סבורים שהחיסולים טשטשו את הקו האדום המפריד בין פגיעה בפצצה מתקתקת -שאותה הם מצדיקים - לבין פגיעה במי שאינו מהווה סכנה ישירה. הם סבורים כי בהיעדר תנאים של פצצה מתקתקת, הפגיעה הבלתי מכוונת, אבל הצפויה, בחפים מפשע, בלתי נסבלת. הם אומרים שהמונח "חיסול" בא להסתיר את המונח "נקמה", ולכן גם החיסול איננו יעיל: הוא מוליד מעגל אינסופי של נקמה על
נקמה על נקמה.

צד שני: הטייסים קושרים בין אופי המלחמה שישראל מנהלת, לבין מצב הכיבוש,
שאותו מקיימת ישראל מבחירה, לא מכורח. הם לא מתעלמים מהטרור ומהסירוב להשלים עם עצם קיומה של ישראל.אבל הם אומרים שהכיבוש מביא אותנו אל המאבק הזה בידיים לא נקיות. אפשר להוסיף על דבריהם, כי הממשלה לא מציבה אופק מדיני ריאלי, ולא מציעה שלום ריאלי. במצב כזה נעשית השמירה על
הכיבוש ועל ההתנחלויות התכלית המדינית של הממשלה.

גם מי שחולק על הטייסים, ידע מהיום בבירור: הכיבוש לא רק משחית אותנו
מוסרית, הוא גם קורע את חיל האוויר שלנו, וקורע את ליבם של המסורים והמשובחים בחיילינו. וכדי לומר את זה היו מוכנים כמה מהטייסים לאבד את מקצועם ואת מרכז עולמם, ולאבד גם את החברות שעברה באש. ישראלים רבים
מצדיעים היום לאומץ ליבם.

צד שלישי: הטייסים בחרו להביע עמדה פוליטית כאשר הם משרתים בצבא,
והצטלמו בסרבלי הטיסה שלהם. זה צעד מזיק ולא חכם. הדמוקרטיה, שאינה מרשה לחיילים במדים לנקוט עמדה פומבית, היא נכס לא קטן. אילו חשבו רגע, יכלו הטייסים לדעת שיודחו עם פרסום הודעתם. הם היו משיגים הרבה יותר אילו התפטרו, וביום השחרור היו מתייצבים - כאזרחים - מול בית ראש הממשלה.
במלחמת לבנון מחאה מסוג זה השיגה הרבה.

צד רביעי: אפשר להתווכח על הסרבנות בדרך כלל, אבל לא זה המקום. מי שכל
שירותו הצבאי בנוי על התנדבותאיננו מסרב פקודה. הוא פשוט מפסיק להתנדב. אבל מי שקרא את הראיונות עם טייסים שממשיכים לשרת, יודע שהספקות הקשים של החותמים מנקרים גם אצל רבים מהם. הסרבנות היתה ותהיה תופעה שולית, אבל התערערות תחושת הצדק של המעולים שבלוחמים צריכה להדאיג
אותנו הרבה יותר.

צד חמישי: פעולת הטייסים נמצאת בתחום המוסרי. לא הפוליטי. יש לתרבות
הישראלית כלים פוליטיים - מפלגות וכנסת. הטייסים לא רואים דרך אל הכלים האלה ולא מאמינים בהם. לכן עצומתם היא יום שחור לפוליטיקה הישראלית.

ומילים אחרונות מפיו של מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במילואים עמוס לפידות: "אני מבין את מחאת הסרבנים. הטענה שלהם היא לא נגד חיל האוויר,אלא כלפי מי שנותן את הפקודות, ומי שקובע את המדיניות, שלא מביא אותנו לשום מקום". "הסרבנים נקטו צעד לא חכם", אמר האלוף לפידות, אבל הוסיף, "אני שותף לעמדתם, שהכיבוש הולך ומשחית את העם הזה".

 

קישור למקור: http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/560/902.html

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003