> To the English edition
 
אומץ לסרב >שאלות ותשובות
 
 
מהי תנועת "אומץ לסרב"?
דוד זונשיין משיב:
זוהי תנועה שצמחה מתוך מה שכונה בתקשורת "מכתב הלוחמים" – מכתב עליו חתמו מאות לוחמים קרביים המשרתים במילואים. במכתב, שיצא בינואר 2002, הצהרנו כי ניקח חלק בכל פעולה שמטרתה הגנה על מדינת ישראל, אך נסרב להשתתף בכל פעילות שמטרתה הנצחת הכיבוש, ולכן לא נשרת בשטחים. כל אחד מהחותמים על "מכתב הלוחמים" הגיע להחלטה זו באופן אישי, וכולם עדיין משרתים בשירות מילואים פעיל. כ-250 חותמים כבר ישבו בכלא בשל סירובם לשרת בשטחים.

מדוע אתם מסרבים?
משה אינגל משיב:
משום שפעולות צה"ל בשטחים הן בלתי מוסריות ואין להן דבר וחצי דבר עם בטחון המדינה. נהפוך הוא – הן פוגעות בו ומסכנות את עצם קיומה של ישראל. שהות צה"ל בשטחים משרתת תכלית אחת: הנצחת ההתנחלויות. הציבור הישראלי תומך ברובו בפינוי ההתנחלויות וביציאה מהשטחים, בה בשעה שפוליטיקאים וגנרלים מאיימים עלינו כי היציאה מהשטחים תסכן אותנו. אולם אלה בדיוק אותם אנשים שאיימו כי היציאה מלבנון תשטוף את יישובי הצפון בנהרות של דם, והחזיקו אותנו שם בשל כך במשך 20 שנה מדממות ומיותרות. כמו בלבנון, היום כולם יודעים שבסופו של דבר ישראל תצא מהשטחים, וכל יום נוסף שם משמעו אובדן חיי אדם בשני הצדדים, פגיעה עמוקה בכלכלה, השחתה מוסרית של המדינה ושחיקת האופי הדמוקרטי שלה.

פעולת הסירוב היא בלתי חוקית – כיצד אתם מצדיקים את עצמכם?
אריק דיאמנט משיב:
המצב השורר היום בשטחים הוא בלתי חוקי. ישראל מגדירה עצמה כמדינה דמוקרטית – אך מחזיקה כ-3.5 מיליון בני-אדם ללא הזכויות האזרחיות הבסיסיות ביותר. אפילו שרון עצמו הודה בכך בפומבי. בשטחים יש כבישים ליהודים בלבד; מחסומים לערבים בלבד; הריסת בתים סיטונית לערבים בלבד; כליאת אנשים במשך שנים ללא משפט והרשימה עוד ארוכה. אנחנו מסרבים בשם הדמוקרטיה, שכן משמעות הדמוקרטיה אינה רק "שלטון הרוב", אלא גם הגנה על זכויות המיעוט. אנו מסרבים להישלח "בשם הדמוקרטיה" לבצע דברים שהם אנטי דמוקרטיים בצורה כה מובהקת.

ומה יקרה אם כולם יסרבו לשרת בשטחים?
אורי רוט-לוי משיב:
אז הכיבוש ייפסק. הכיבוש הוא לא גזירה משמים. הוא מבוצע על-ידי כמה אלפי אנשים נגד רצונם של מיליונים. יש לשוב ולהדגיש שכולנו חיילי מילואים קרביים ופעילים. איננו מסרבים להילחם, ואיננו קוראים להפקרת ביטחון המדינה.

אבל בינתיים מתפוצצים מחבלים ברחובותינו – מה אתם מציעים?
יובל תמרי משיב:
הטרור הפלסטיני הוא שפל ואכזרי. אך אם יש דבר שלימדה אותנו האינתיפאדה הנוכחית, הרי זה שאי-אפשר לנצח את הטרור בכוח. המצב כרגע הוא שהישראלים והפלסטינים נתונים במעגל דמים בו פעולת סיכול רודפת פיגוע שרודף פעולת סיכול. עלינו לזכור שמהות הסכסוך אינה קיומה של מדינת ישראל, עליו הסכימו הפלשתינים כבר בשנת 1993, אלא על המשך השליטה הישראלית בגדה וברצועת עזה. רק פינוי התנחלויות ויציאה מהשטחים יבטיחו את שלומם של אזרחי מדינת ישראל ואת אופיה היהודי של המדינה.

ומה אם בעת פינוי יסרבו חיילים לפנות התנחלויות, האם תצדיקו אותם?
דרור לוצאטי משיב:
יש לשפוט כל סירוב לגופו. סירובנו בא להגן על הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. סירוב לפנות התנחלות בא להנציח את הכיבוש, השליטה על עם אחר ואובדן הצביון היהודי של מדינת ישראל. על כן אנו מתנגדים לו, גם אם אין אנו כופרים בזכות הסירוב של המתנחלים.

בזמן שאתם מסרבים חבריכם ממשיכים לשרת. איך אתם חיים עם זה?
רמי קפלן משיב:
רע מאוד. כי אנו רוצים שגם הם לא יצטרכו לשרת בשטחים. ולשם כך אנו נלחמים. אך איננו יכולים לבצע דברים שמנוגדים לחובתנו האזרחית ולצו מצפוננו רק משום שחברינו מבצעים אותם. אנחנו לא חותמים על נשק ויוצאים לכבוש עם אחר בשביל החבר'ה.

אגב, מרבית החבר'ה בעצמם מתנגדים לכיבוש.

למה שלא תתגייסו כמו כולם ו"תסרבו בשטח", במידה ותתקלו בפקודה בלתי חוקית?
יובל אנדורן משיב:
מרגע שאנחנו, כחיילים ומפקדים, חוצים את הקו הירוק, אין לנו ברירה אלא להתייחס לכל אדם כאויב, אין לנו ברירה אלא להפלות בין יהודים לבין ערבים. אפילו החיוך המנומס ביותר שלנו לזקן המחכה שעות במחסום לא יקצר את שעות ההמתנה שלו ולא ימתן את חוויית הכיבוש. בעת השרות בשטחים, אין לנו ברירה אלא לקחת חלק במפעל הכיבוש שהוא בלתי מוסרי מעצם הגדרתו ובעצם קיומו.

מהי תגובת הצבא לעמדתכם?
איתי סבירבקי משיב:
צה"ל נקרע בין הדרישה להענישנו לבין חוסר יכולת וחוסר רצון לוותר על כמה מלוחמיו המסורים ביותר. עד כה נכלאו מאות מאיתנו לתקופות של כחודש ימים בשל סירובם לשרת בשטחים. קצינים אחדים אף הודחו מיחידותיהם. אולם בעת האחרונה מסתמנת מגמה ברורה של הצבא שלא להתעמת איתנו, ורבים מאיתנו משרתים שירות מילואים חלופי בתוך גבולות הקו הירוק. מטרת ה"וויתור" של הצבא היא השתקתנו, אולם טקטיקה זו נכשלה: "אומץ לסרב", רלוונטית היום מתמיד, וזוכה לעניין ולתהודה תקשורתיים וציבוריים, למרות שחבריה כבר כמעט ולא נשלחים לכלא.

כיצד קיבל אתכם הציבור הישראלי?
נועם ליבנה משיב:
"מכתב הלוחמים" זעזע את פני החברה הישראלית. מעולם לא נשמעו מצד הלוחמים קול ברור כל כך, אמירה כה חדה נגד הכיבוש והנזק שהוא גורם לדמוקרטיה הישראלית. ישראלים רבים מסכימים עם המטרה אך מתלבטים לגבי הדרך. עם זאת, יותר ויותר מכירים בכך שאין ברירה, ולפי סקר של מרכז יפה באוניברסיטת תל אביב שפורסם ביוני 2002, 25% מהציבור הישראלי סבורים כי זכותו של חייל לסרב לשרת בשטחים.


 
דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003